. האלגוריתמים הורגים את הכלכלה ההתנהגותית
-------------------------------------------------------
כשאני גולש לאן שאני גולש בסמארט , גולשות אלי בזרם מדוד ועקשן
הצעות, שיודעות טוב ממני מה בדיוק אני רוצה.
הנה "ספר מומלץ בשבילך" , "דיל למלון מסוג זה וזה", "מנת היום המצוינת שלנו, "
ועוד רבים [ וגם טובים מאד].
הקץ' הגדול בסיפור העכשווי והשולט הזה: הוא יודע בדיוק מה אני רוצה.
אפילו טוב ומנומק יותר ממה שאני חושב, שאני רוצה, או מעדיף.
והחוכמה הבולענית הזו מתרחשת בלי שיטרחו לשאול אותי בכלל.
אני, מרצוני הטוב והחופשי , מספק בהתמדה ובעקביות את כל מה שאפשר לדעת עלי.
הכול בכול מכול כל. מה אני אוהב ומה שונא, מה מצבי הבריאותי, היכן מטופל ומה הטיפול,
לאן אני הולך, בכמה צעדים, ולאן נוסע וטס,מתי ולמה. מה מצב הרוח שלי מה,
המוצא שלי, הגיל, העדפות מיניות, קולינריות, ספורטיביות, אנושיות, ממה אני מפחד ומה
משמח ומעציב אותי, איפה למדתי, שרתתי, נלחמתי, אני עובד, חבר במועדון, בעמותה
,בחבורת זמר, בוועד ההורים, בוועד הבית. מי היו כל החברות שלי, ההיסטוריה של ההורים שלי,
ההווה של הילדים שלי....
והיתרון המוחלט והמובהק של מצב כזה הוא ,שהמילה והמצב – שכחה - נמחקו לגמרי מהמילון
היישומי הזה. כל התאריכים, כל הכרונולוגיה, הביוגרפיה, ההיסטוריה, הצילומים, בדיוק של שעון
אטומי. אגור ושמור.
הכול כולל הכול.
גן עדן ממש ?אז לא.
הכלכלה ההתנהגותית , שהביאו לעולם שני פסיכולוגים, לא כלכלנים, כהנמן וטברסקי
חוללה ועדיין מחוללת מהפך מחשבתי ומעשי בכלכלה המודרנית. ולא רק בכלכלה, אלא בכול
מקרה של החלטה אנושית[ מה שקורה לכל אחד מאתנו אין סוף פעמים ביום , בקטנה,
ובגדול, בעסקים, פוליטיקה, זוגיות. מה לא? ]
ההבנה, שאנחנו חבילה של רגשות שמפקדת על השכל, היא פריצת דרך אדירה [ שוות נובל]
בפילוסופיה הכי יישומית שיש. במחלקה של הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות ולא במדעים המדויקים
על נגזרותיהם.
מחליטים מהבטן, מתרצים מהראש.
מדעי המוח, הביוכימיה של התהליכים מצאו שדה גדול, מרתק וחדשני לחקור, להבין ,לנצל
ולהשמיש את הידע המקורי הזה.
כאן נכנס לתמונה השידוך המדהים והכמעט כל יכול [ ואם עוד לא יכול היום יוכל מחר..]
לבטא הכול בדיגיטליות מלאה ולנהל כמעט בלי הגבלה את כל המידע הזה בשפה אלגוריתמית.
העולם נהפך לדאטה אינסופית, חובקת כל. אפשר לתעד, לזכור, לחשב ולעבד ללא הגבלה של
נתונים, שפה, מקום, זמן.
עולם של אינפוטק ,ביוטק, הייטק , כמעט אומניפוטק.
בספירת הקידמה האנושית, במיקומה ההיסטורי, מעולם לא היו שינויים דרמטיים
כל כך, בקצב ובכמות מהירים כל כך. מעולם.
ומה לא השתנה בינתיים [ אל דאגה, גם זה יגיע] האדם.
האנוש נותר כאותה חבילה של רגשות וצרכים בדיוק כמו בשלב שוויתר, אבולוציונית,
על הזנב[השאיר אותו לאבות המייסדים, הקופים] ותפס את מקומו ביקום, כחיה מסוג אדם.
ומה , בכל זאת, השתנה לאחרונה? יותר מהרבה מאד. לא במנגנון, אלא בשיטות
וביכולות להפעיל אותו.
כולנו הפכנו למצבור של דאטה. השונויות העקרוניות, המכנים המשותפים, המנגנונים החברתיים
מאכלסים מספרים דמיוניים . מספרי מידע.
אנחנו מתורגמים כל הזמן לסדרות דיגיטליות מטופלות ביכולות מחשוב עוצמתיות.
אנחנו פריטים של אפס-אחד במציאות, שלכאורה לא השתנתה, אך שבפועל נמצאת בשלבי
המהפכה המשבשת ביותר בתולדות האנושות.. הטכנולוגיה, לסוגיה, משיגה במרחק עצום את
ההתפתחות האנושית.
הטכנולוגיה לא מחכה לאבולוציה , היא מאיצה אותה בזינוקי ענק .
האדם נשאר בינתיים כאותה חבילה של רגשות וצרכים : אהבה, שנאה ,קנאה ידידות , מזון
רבייה ,בטחון ,
נחזור לכלכלה.
בשלב הזה בתולדות המין האנושי, דלק הקיום שלנו עשוי מצריכה. הצריכה שמניעה
כלכלות. כבר לא ליקוט וציד, לא ייצור עצמי, משק אוטרקי, אלא, בגדול, סוג של סחר חליפין.
כל אחד עושה מה שהוא יכול לעשות כדי לצרוך מעושה אחר. הצרכן – שורד.
מעט או הרבה ,מעט מאד או הרבה מאד.לא רלוונטי.
אנחנו חברה של הומוס צרכניקוס. האדם הצורך. [ ולא משנה מה המבנה הכלכלי ,שמניע תהליכים
אלה.]
חברת הצריכה היא התשתית העולמית, בין אם כושלת ומתענה ובין אם חזקה ומשגשגת.
המהפכה של הכלכלה ההתנהגותית הבינה, כי מה שמניע את הצריכה אינה התנהגות כלכלית.
מה שמניע את הצורך לצרוך, מגיע מהרגש ולא מהכיס.
כל אחד לפי יכולתו .לא לפי צרכיו. הצרכים , גם הבסיסיים ביותר, כפופים ליכולת.
בהבנת ההתנהגות כבסיס לכלכלה ,שינו המערכות מחוללות הכלכלה, לא את תוצריהן,
אלא את הדרך להניע את הצרכנים.
אתה צורך – סימן שאתה קיים.
הכרה וזיהוי רגשות בסיסיים, כמו פחד ופיתוי ,סמכות ועדר וכדומה ,הביאו לידיעה
מה הם כפתורי ההפעלה הנכונים בזירות הכלכליות.
הידיעה, כי המוח הוא עצל ומחפש קיצורי דרך להחלטות ולפעילות, אתור דפוסי
התנהגות חוזרים ומשותפים לחברות וליחידים ,הניבה את המהלכים הפסיכולוגיים
להפעלה של הצרכניקוס.
הנוסחה התמציתית: להגיע. להשפיע. להניע.
כל זה היה קצר, טוב ויפה, בהנחה ובידיעה, כי היחיד הוא המחליט, מטעמים רגשיים ופרטיים שלו.
לא עוד.
מהרגע שהדאטה הדיגיטלית השתלטה על המציאות, משתנים הדברים בקצב מדהים ,
והקושי הגדול להבין ולהסתגל אליה נובע מהתנהגותה החמקנית והמסוות חלקית.
השיבוש אדיר, אך הוא מוגש לאנוש במינון ממותק וחלק. ההשתנות ההתנהגותית שלנו
היא כל כך נוחה ומיטיבה עד שלא מרגישים מה בעצם קורה.
ראשיתו של התהליך המתוחכם והזריז הזה הוא אכן בהתנהגות הכלכלית, אך האבולוציה
המשובשת לא תתקדם בכיוון ליניארי מתון, אלא תזנק ותיצור מציאות שונה לגמרי.
כבר היום, אשליית הצרכן, כי הוא מחליט מרצונו החופשי, זו רק אשליה.
אמנם לא כופים עליו דבר [ נניח בדיון זה , שונות של משטרים פוליטיים ], אך מבצעים
בו מה שבעבר כינו "שטיפת מוח".
"השטיפה" הזו נעשית מרצון ובהכנעה מלאה וחופשית של רצון הפרט .
יותר ויותר בחירות, החלטות וביצועים נמסרים ל"ישויות" חיצוניות. אנחנו צריכים לעשות
פחות ופחות בעצמנו. מציעים לנו, מבינים אותנו, מספקים לנו תשובות ופתרונות הכי מטויבים
שיש ושיהיו.
בינה מלאכותית, היא הגדרה מצוינת לשיבוש העצום הזה.
אנחנו מאצילים את סמכות החשיבה ונגזרותיה הביצועיות, בידי אלגוריתמים. אלה עושים
הכול טוב יותר, מדויק יותר ונכון יותר מיכולותיו של המוכשר באנשים.
כאן תורת הכלכלה ההתנהגותית, צעירה ,משתכללת ואפקטיבית ביותר, מתחילה לאבד את
תוקפה, החדש והמבטיח.
ההתנהגות מופקעת בחמקנות מתוחכמת מאד ,ממנוע ההחלטה העצמית והבחירה הרגשית
והקובעת.
נדמה לצרכן, כי הוא ממשיך לעשות הכול מהסיבות הרגשיות הנכונות. עושה מה שהוא
רוצה לעשות, מקבל מה שמעניין אותו, מתמלא חברים רשתיים, מתבטא במקלדות [ גם היא
מתייתרת בהפעלה קולית, ובזיהוי מחשבות ורגשות].
מעשית, חלקים גדלים והולכים מהזן האנושי נעשים מיותרים בעולם המודרני.
לא צריך אנוש כדי לעבוד, לא כדי להתרבות, לא כדי להילחם, לא להטיס, לא לנהוג,
יכולות הרופא או רואה החשבון נחותות מיכולות הביג דאטה הייעודי, וכך הלאה.
ובכלל, איך יראה זן הבן אדם הזה בעוד זמן לא רב? יש לו כבר חלקי חילוף יעילים. אין צורך ,
למשל, שכל חלקיו יהיו מחוברים לגוף אחד, אלא רק למערכת שליטה ובקרה, שיכולה להיות בכל
מקום, כל הזמן. להתנהל ברמוט קונטרול מלא, אך השאלה הגדולה, מה צריך לנהל האנוש
בעולם כזה?
הדאטה איננה התנהגותית כמו הממציאים והכותבים אותה. היא כולה חישובית
עם יכולות על בלתי נתפשות בתבונת אנוש, אך לא בתבונת האלגוריתמים.
בחיי היום יום השינויים פועלים ,לכאורה, רק ברקע, כמו החשמל הזורם בחוטים.
שמענו עליו, יודעים על קיומו, אך לא מכירים אותו וצורכים את תוצריו. [ המדע , מכיר
וצורך נתונים אחרים, צריכה לתפקוד העצמי שלו ,אך גם הוא צרכן שעולמו משתנה מהר יותר והוא
ער ומשתתף אקטיבי כחלק ממנו.]
אין ספק, ההתנהגות של פעם היא בקצה הניצולת והניצול שלה היום. כשאלגוריתמים
יחליפו, יותר ויותר, את הצרכים והתפקודים של המין האנושי ,התיאוריה הקיימת תסיים את
חייה המתכלים כבר עכשיו.
הדיון הזה איננו רק צופה פני העתיד, להיפך, הוא משקף את מה שכבר קורה היום ולמה יש
לשים לב ולהתכונן, בכאוס המחושב והחדש הזה .
מדגיש את הכורח והחיוניות לשנות ולסגל התנהגויות של פעם למציאות המשבשת של היום.
תגיד לי מה האלגוריתם שלך ואומר לך מי אתה.
.
זאב ליכטנזון. אסטרטג לעסקים וניהול סיכוני השיווק
